בלוג האמנות

זה התחיל בקיץ 2001. תקפו אותי כאבי בטן חזקים שנמשכו כמה ימים. נפסקו אך חזרו שוב אחרי שבועיים, ואחר-כך חזרו שוב, בתדירות הולכת וגדלה עד שבהדרגה הפכו להיות חלק מחיי היום-יום שלי .
מה יש לי? הרופא שלח אותי לעשות בדיקות רבות ובסוף קבע: יש לך וירוס.
ה'וירוס' הזה השתלט על חיי. נוספו לו קשיי שינה, תשישות, חולשה וכאבים במקומות נוספים. הייתי מתעוררת בלילה מכאבים ובחמש לפנות בקר קמה ומתחילה את היום מותשת וחלשה. וכך עוד יום ועוד יום.
 
מה הקשר בין הסיפור האישי שלי לבין אומנות?
מה בכלל הקשר בין ריפוי לאומנות?
 
 בבסיס כל אומנות עומדת היצירה. מעשה אומנות הוא מעשה יצירה.
היצירה היא בריאה של משהו חדש – שיר, ציור, ריקוד, משחק, הצגה, צילום, פסל, מנגינה וסיפור.
היצירה מחברת אותנו לשמחה, לחלומות ולכוחות הנפש שלנו, ומהווה דרך לביטוי ופורקן לרגשותינו.
כשאנחנו יוצרים ממקום חופשי, מתוך "מה שבא לנו", ובאווירת משחק, מציץ בתוכנו החלק ה"ילדי" השמח, התאב לחיות וליהנות.  איתו אנו מגלים שיש לנו חלומות, וכוחות נפש שנשתכחו מאתנו.
 
היופי הוא שכל אחד יכול ליצור!  אין צורך בלימוד פורמלי, ידע מוקדם או בניסיון.
"האמן הפנימי שלנו הוא תמיד ילד יוצר" כתבה ג'וליה קמרון בספרה 'דרך האמן' והוסיפה: "שיקום יצירתי הוא תהליך החלמה".
 
המשכתי לחפש רופא שיאבחן מה יש לי. אחרי חודשים מצאתי רופא מומחה שאבחן וקבע: "יש לך עייפות כרונית ופיברומיאלגיה".
מה עושים עם זה? איך מרפאים? הרי אין תרופות שמרפאות את המחלה, אלא רק מחלישות חלק מהסימפטומים.
כבר הגעתי למצב שהלכתי לאט מאד, כפופה מכאבי בטן, לעתים בקושי יכולתי לעלות במדרגות הביתה. לתפקד בבית בקושי יכולתי, אפילו לרחוץ כלים לא היה לי כוח.  התקשיתי להתרכז, הערנות פחתה והראיה נחלשה. הפסקתי לעבוד.
 
באותם ימים הרגשתי צורך עז לפרוק את מה שאני מרגישה דרך הציור.
לאחר שנים של ציורי נוף ודומם  התחלתי ל"שפוך" על הבד והדף את הכאב, התסכול, הפחד והכעס.
 
תוך כדי תהליך היצירה נזכרתי בכוחות הטבע שקיימים לעזרתי והתחברתי אליהם; גיליתי את האהבה העזה שיש בי לחיים, את העוצמה, את השקט, את שמחת החיים – שמחת הצבעים; גיליתי את התקווה שבתוכי, שלרגעים כמעט שכחתי ממנה, גיליתי את האופטימיות, את האור!
כך הפך כל ציור לתהליך של תרפיה והיווה כלי משמעותי בתהליך ההחלמה שלי.
  
החיבור לחדוות היצירה ולשמחה, לכוחות ולחלומות שלנו הוא תחילת הדרך לריפוי רגשי וגופני.
 
ד"ר פינקי פיינשטיין, פסיכיאטר שהקים וניהל את המרכז לציור אינטואיטיבי כתב :".. פעולת היצירה הספונטאנית היא היא הריפוי, ואותה מבצע האדם המצייר…איננו מרפאים את האנשים, אנו מסייעים להם לפגוש את כוח הריפוי היצירתי והמדהים שבתוכם…. אנחנו לא מדברים על הבעיות, אנחנו מציירים באמצעותן, אנחנו הופכים אותן לצבעים וצורות וכתוצאה מכך הופכים שמחים".
 
שוש צימרמן, לשעבר מנהלת אגף תכניות סיוע ומניעה, שירות פסיכולוגי ייעוצי, במשרד החינוך, הצביעה במאמר שפרסמה, על קשר אמיץ בין בריאות גופנית של אדם לבין הרווחה הנפשית שלו. כמו כן ציינה כי מחקרים רבים "…מעלים כי הקשר בין גוף לנפש הוא דו כיווני וכי אכן, כמאמר היוונים הקדמונים, בריאותו של הגוף משפיעה על בריאותה של הנפש והרווחה הנפשית שלה."
 
היו רגעים שכל מה שרציתי זה שיעזבו אותי בשקט ויתנו לי לישון.
אבל בו בזמן עלו בתוכי שאלות:
ככה ייראו החיים שלי מעכשיו??? איך אני מבריאה את עצמי???
בהדרגה הבנתי: כל קושי הוא הזדמנות לצמיחה, ואני אחראית על בריאותי וחיי!
אחפש כל דרך להבריא את עצמי.
 
לואיז ל' היי כתבה בספרה 'אתה יכול לרפא את חייך': "לא ההתרחשויות עצמן הן המשמעותיות, כי אם האופן שבו אנו מגיבים אליהן. כל אחד מאתנו אחראי באופן מלא לכל חוויותיו".
 
במשך הזמן התחלתי להשתמש בציור ככלי להתגמש, להשתנות, ליצור את החלום שלי – במילים אחרות- ככלי להעצמה אישית. בד בבד נעזרתי גם בכתיבה יצירתית, בשירה מיוחדת ב'דרך לגילוי הקול', בתנועה ובדרמה.
בהדרגה בניתי תהליך החלמה עם עצמי