בשנים האחרונות, גיליתי עולם מרתק של קשר בין צבעים לעולם הנפשי. כל פעם שאני מביטה בפורטרט, אני מרגישה שיש סיפור עמוק מעבר לקווים והצורות - סיפור שמסופר דרך הגוונים והטונים.
האדום, למשל, אינו סתם צבע. הוא מייצג עוצמה טהורה. כשאמן בוחר להדגיש אדום, הוא למעשה חושף שכבות של תשוקה, כעס או התרגשות פנימית. הכחול, לעומת זאת, מספר סיפור אחר - של שקט, עומק נפשי, ולפעמים גם של מרירות שקטה.
בסדנאות אמנות שבהן ביקרתי, למדתי שכל צבע הוא למעשה מפתח להבנת עולמו הפנימי של האדם. הצהוב מסמל תקווה, הירוק מייצג צמיחה, והסגול - יצירתיות מופלאה.
פרידה קאלו, האמנית שמהווה השראה לכל כך הרבה אנשים, היא דוגמה מושלמת לכך. הציורים שלה מלאים בגוונים עזים שמספרים את סיפור הכאב והתקווה שלה. כל מכחול שלה הוא למעשה יומן אישי צבעוני.
מה שמרתק אותי זה העובדה שאותו פורטרט יכול להיראות לחלוטין אחרת רק על ידי שינוי זעיר בפלטת הצבעים. זה כמו לנגן על מיתרי הנפש - כל תו, כל גוון, מספר סיפור שונה.
בעבורי, צבע הוא הרבה יותר מאשר חומר פיגמנטרי. הוא שפה, תקשורת, וחלון הצצה נפלא לנפש האנושית. כל פורטרט הוא מסע של גילוי, שם הצבעים מובילים אותנו למסעות פנימיים מרגשים.
אין לי ספק - הצבע הוא הדרך העמוקה והמרגשת ביותר לספר סיפורים ללא מילים.
