בלוג האמנות

מתבגר? מה זה אומר?
 עבר את תקופת הילדות, אם כי עדיין לא נפרד ממנה לחלוטין, עדיין אינו מבוגר, אם כי חושב לפעמים  שהוא אכן כך.
תקופת מעבר בין עולמות, המאופיינת בחוסר יציבות, באתגרים, קשיים, ושלבים חשובים ביותר בהתפתחות הילד .שלבים אשר מטביעים חותם על עתידו. תקופה חמה וסוערת, חשובה ונהדרת , טבעית, ייצרית ויצירתית.
לפעמים זה מעצבן, להיות מתבגר. לפעמים זה מסקרן, מעניין, ולפעמים זה פשוט משגע את הסביבה .
תקופה שמהותה הוא השינוי.
המתבגר אינו מסכים כבר לשבת בשקט ולשתף פעולה עם הסובבים (מורים, מחנכים, הורים).
הוא מסרב לחשוב כמו כולם, להיות כמו כולם ומנסה להבליט את הייחודיות שבו. כאן הוא נפגש עם מושג המרד בחייו.
יצירתיות  בתקופת הילדות
 כולנו נולדנו עם אנרגיה יצירתית. זו אותה אנרגיה מבעבעת,  אשר מלווה אותנו כל עוד אנו חיים.  מרגע הלידה ועד לרגע בו נפסיק לנשום . זהו כוח חיים אדיר, אשר יש בכוחו להניע, להפעיל, ליצור, להמציא, להגיע למרחקים, לשחק, להשתנות, להסתגל.
הילד היצירתי מביא לידי ביטוי את המקוריות שבו, משתמש בדמיון, בהתלהבות, אוהב חידושים, מגלה גמישות מחשבתית, בעל רעיונות חדשים ומשתמש לרוב בתקשורת לא מילולית (ציור, משחק..).יש בו סקרנות טבעית, פתיחות, ערנות, התחדשות תמידית.
היצירתיות הטבעית הינה כוח מולד, אנושי ואוניברסאלי. ילדים מטבעם יצירתיים, אוהבים לשחק, לצחוק, להתלכלך, להתבטא מבלי לחשוב מה תהיינה התוצאות. חיים בספונטניות וחופש יצירתי.
יצירתיות בתקופת ההתבגרות
 כל עוד האנרגיה היצירתית מקבלת ביטוי הולם בחיי הילד, הוא גדל להיות האדם שהוא מיועד להיות.
בטחונו העצמי גדל, ומאפשר קרקע בטוחה להתפתחות, מימוש עצמי, וביטוי של כוחותיו האנושיים הטבעיים.
הילדים המתבגרים, זקוקים באופן משמעותי ביותר לביטוי המיוחד והמקורי שלהם. בתוכם בוערת אש החיים. הם  אינם מסתפקים בדעתו של המורה בבית הספר, ומבקשים לבטא את האמירה הייחודית והמקורית שלהם. הם זקוקים לתנועה, להכוונה, להקשבה.
באווירה הקיימת,  בסביבה בה יש חוקים מוגדרים כמו במערכת החינוך, או בסביבת הורים קפדניים, סביבה בה הילד אינו מקבל את הבמה הראויה לביטוי היצירתיות שלו – יתגלו קשיים ובעיות.
הילד המתבגר חש חוסר הבנה מצד הסביבה, חוסר תמיכה ועל כן בטחונו העצמי יורד, הוא מגלה ספקות בהחלטותיו,חושש לבטא את האוטנטיות שבו,  פוחד מבידוד חברתי, וסוטה מהדרך בה הוא אמור לצעוד. הוא מתרחק ממי שהוא באמת. הביקורת העצמית שלו מרקיעה לשחקים, והוא מרגיש שהוא "אינו מספיק טוב". גינוי זה משתק ומכאיב וגורם למתבגר לנסות אתגרים חדשים מחשש לאי הצלחה.
תשומת לב מופרזת לנורמות חברתיות יכולה לעורר בילד יצירתי פחד להיות חריג והוא מתחיל לחיות בפשרות ובהסתגלות למצבים שונים. החשיבה היוצרת שלו הולכת ודועכת. הוא מתרחק מרצונותיו ומצרכיו.
במצבים אלו, נשאלת השאלה – היכן היא אותה אנרגיה יצירתית טבעית השרייה בנו ?
אנרגיה זו, שאינה מנותבת למימוש ויצירה, מוצאת לה ביטוי בנתיב אחר,שם היא  מופנית נגדו. כיון שהיא חייבת לבוא לידי ביטוי – היא מופנית לכוונים שלילים, שאינם מטיבים עם חייו ובריאותו של המתבגר.
הדבר בא לידי ביטוי בכעסים, בהרס עצמי, התמכרויות שונות, ביקורת עצמית גבוהה במיוחד, ציניות, פחדים, תוקפנות, הלקאה עצמית, ביישנות יתר, אי שקט ואי בהירות לגבי דרכו לביטוי עצמי.
כיצד נשמר את היצירתיות הטבעית ?
 ובכן, מניסיוני הקליני כהומיאופתית קלאסית ומטפלת פסיכו – קריאטיבית ותוך כדי הדרכת סדנאות ציור אינטואיטיבי לריפוי –  הבחנתי שרוב האנשים מבקרים את עצמם (ואת סביבתם) בצורה מוגזמת.
החברה בה אנו חיים הינה תחרותית, בבית הספר נדרשים התלמידים "להוכיח את עצמם" דרך ציונים, דבר המצר צעדיהם ומגביל את דרכם האותנטית-יצירתית הייחודית.
לרוב, כאשר מתבגר מגיע אלי לטיפול הומיאופתי – איני מסתפקת במה שאני רואה ושומעת ממנו אלא מבקשת לשוחח ולהיפגש עם הוריו. במידת הצורך אני  יוצרת קשר עם המחנכת.
הטיפול המתבצע כאן הוא אישי ומערכתי. המתבגר הינו חלק מבני הבית, מושפע ומשפיע על סביבתו. כל נסיון לטפל רק בו וליצור הפרדה מסביבתו – יביא לתוצאות זמניות וחלקיות בלבד.
על מנת לפתח בקרב המתבגר דימוי עצמי גבוה, תחושת יכולת, יצירתיות והנאה מהחיים – הוא זקוק לסביבה המאפשרת ,תומכת ומחזקת את יכולותיו. למסגרת המשפחתית שלו השפע