כשמדברים אל אמנות מודרנית ועל תנועות באמנות רוב האנשים נוטים להירתע מהמילים הגדולות וה"איזמים" שבסופיהן ומהדיון המעמיק במשמעות האמנות המודרנית. אבל, בסופו של דבר, כולנו מכירים יצירות אמנות מכל הזרמים, כולל הסוריאליזם, אולי המילה המפחידה ביותר מכולן, כמו השעונים הנוזלים של סלבדור דאלי. המאמר הזה ינסה לפרק לגורמים את המונח הזה – "סוריאליזם", ולהסביר מה עומד מאחוריו.
קיצור תולדות הזמן
התנועה הסוריאליסטית הוקמה בשנת 1924, בצרפת שלאחר מלחמת העולם הראשונה. בצרפתית פירוש המילה סוריאליזם הוא מעל המציאות, ואנדרי ברטון, האמן שעמד בראש התנועה, ביסס את השקפותיו על תורתו של פרויד.
האמנות הסוריאליסטית ביקשה להסתכל על האמנות כמו שמסתכלים על חלום, ועל הציור כעל כלי שמשמש אותנו להסתכל אל תוך תוכנו, אל הדמיון ואל תת ההכרה האנושית. הציירים הסוריאליסטים הרבו להשתמש בסמלים מוכרים מעולם החלומות כבעלי משמעות זהה למשמעותם בהבנת החלומות ברמה הפסיכולוגית.
הסוריאליסטים שאפו לצייר בצורה אינטואיטיבית, כביכול לא מודעת. לא בטח שהם הצליחו בכך, בוודאי שלא תמיד, אך אין ספק שהם השאירו חותם רב על עולם האמנות המודרנית של המאה ה- 20.
בלי תלבושת אחידה
כמו כל זרם אחר באמנות, גם הסוריאליזם לא היה אחיד, ובסופו של דבר, חולק לשתי אסכולות עיקריות:
• הסוריאליזם האוטומטי
הסוריאליזם האוטומטי, בציור, תנועה, פיסול, כתב וכל דרך אחרת, עסק בניסיון להביע את תת ההכרה ללא התערבות מובנית ומכוונת של המחשבה, מתוך ניסיון להגיע לעולמות הפנימיים של תת המודע האישי וביטוי הרבדים הפנימיים בנפש האדם.
• סוריאליזם ביומורפי
הסוריאליזם הביומורפי עסק ביצירת פנטזיה לא רציונלית, מתוך ניסיון לחשוף את עולם החלומות ותת המודע דרך האמנות ונטה לכיוון אמנות מופשטת. הדרך להשיג זאת הייתה הוצאת דברים מהקשרם וחיבור סמלים סותרים מתוך הסתכלות פנימית אל המחשבה ותת המודע במקום התבוננות על העולם ועל הדרך המציאותית שבה הוא מתנהל.
אז מה הקטע של הסוריאליזם?
ייחודיותו של הזרם הסוריאליסטי הייתה בצורת ההתבוננות שלו על העולם, או יותר נכון: ההתעלמות שלו מהעולם החיצוני וחוקיו וההתמקדות שלו בעולמו הפנימי של כל אדם.
כאמור, האמנות הסוריאליסטית נשענה על כתביו של פרויד, שהיה הפסיכואנליסט הראשון שחקר את עולם החלומות. אחת המסקנות של פרויד הייתה כי ישנם סמלים שחוזרים על עצמם בחלומות של כל האנשים, וכי אנשים שעברו חוויות דומות חולמים את אותם סמלים, ואותם סמלים שישמשו את האמנים הסוריאליסטים ביצירותיהם.
לא ניכנס עכשיו לתיאוריה של פרויד על חלוקת מצבי התודעה שלנו לשלושה וכו', ואנחנו מזמינים את מי שמתעניין בנושא להמשיך לקרוא על כך במקומות אחרים, מכיוון שהמאמר הזה עוסק באמנות. רק נזכיר כי פרויד חילק את החלומות לארבעה מנגנונים:
- התקה של העולם הרגשי והיצרי בדרך אסוציאטיבית
- עיבוי של מספר התקות והתמזגותן לכדי אירוע אחד
- הפיכת רעיונות מופשטים לסמלים חזותיים בתת המודע
- עיבוד משני המוליד מאבקים בתוך המוח והנפש, כשהחלק המוסרי שבנו "מבין" כי ישנם דברים "לא ראויים" בחלום ומנסה לשנות אותם או להצדיק אותם.
כשאנחנו ערים אנחנו צריכים להיות תחת השפעת סמים קשים או לא שפויים כדי להגיע למצבים אלה, בהם העקרונות המוסריים שלנו מיטשטשים ויכולת השיפוט העצמית שלנו נעלמת. כחלק מהשאיפה של האמנים הסוריאליסטים לבטא את תת המודע כפי שהוא מתבטא בחלום, הם עשו דברים שונים, שחלקם קיצוניים למדי, כמו היפנוזה, סמי הזיה ואפילו אשפזו את עצמם בבתי חולים לחולי נפש.
סלבדור דאלי ועוד כמה
