בלוג האמנות

אמנות רחוב, כשמה כן היא, אמנות המתפתחת במרחב הציבורי. במקור ההתייחסות לאמנות רחוב הייתה בעיקר לאמנות שנעשתה בצורה מחתרתית, ללא אישורים, ותחומי אמנות הרחוב יכולים להיות מגוונים ביותר. אמנות הרחוב הנפוצה ביותר היא ציורי גרפיטי, שהתפתחו מקשקושים סמי-מהפכניים על הקירות לכדי יצירות מורכבות ופעמים רבות הרשויות בוחרות שלא למחוק אותם במתכוון, ובנוסף לגרפיטי ניתן למצוא הקרנות וידאו, פוסטרים, ציורי קיר, וכן פיסול או יצירה אחרת בתלת מימד המשתמשת לעיתים בנתונים המרחב הקיים כבסיס ליצירה. למעשה, אמנות הרחוב התפתחה עד כדי כך שכל אחד יכול לערוך היום סיור בגלריות המתקדמות ביותר לאמנות מודרנית, המצויות במרחב הציבורי של הערים הגדולות.

למה ברחוב?
גם אם נתעלם מהעובדה כי אין מספיק גלריות כדי להציג את כל האמנים, בעיקר בישראל, ישנם תמיד נושאים של אופנה וטעם, ובעלי הגלריות, המוזיאונים ושאר החללים המיועדים לתצוגות אמנות נאלצים להחליט איזה עבודות יוצגו ואיזה עבודות לא יוצגו, בהתאם לשיקולים מקצועיים, כלכליים, ואחרים. מעבר לכך, אמנים רבים חשים כי אם יציגו בגלריות הם יאלצו להיכנע לתכתיבים שונים ויחויבו לערכים אסתטיים מסויימים, והם אינם מעוניינים בכך.
יתרונה הגדול של אמנות הרחוב הוא היותה בלתי תלויה לחלוטין. אמנים הבוחרים ליצור ולהציג את עבודותיהם במרחב הציבורי מבקשים, בדרך כלל, לבדוק את האמנות ולאתגרה בהקשרים שאינם אמנותיים, או, לחלופין, ליצור קשר וסוג של דו-שיח עם אנשים מן השורה ולאו דווקא עם שוחרי אמנות ומבקרים, כשהם משחררים את עצמם מביקורת ישירה וממחויבות כלשהי מלבד ליצירה עצמה. 
כתוצאה מכך התפתחו ברחובות הערים הגדולות בעולם "גלריות" לאמנות מודרנית, ושוחרי אמנות, בעיקר אמנות מחתרתית ובלתי תלויה, יכולים לבקר בגלריות האלה חינם לגמרי, או לשלם עבור סיורים מודרכים בעקבות אמנות הרחוב, ולהיחשף לעבודות אמנות שלעולם לא יראו בגלריות. 

בין הרחוב לגלריה 
רבים יטענו כי אמנות היא אמנות, ולא משנה אם היא מוצגת בגלריה או ברחוב, ויש בכך מן האמת. המונח אמנות רחוב בא להבדיל בין האמנות ה"חופשית" שכביכול אינה נכנעת לתכתיבים אופנתיים וכלכליים לבין אמנות המוצגת בחללים יעודיים. ישנם אמנים המנסים לעמעם את ההבדל הזה, דוגמת דודו גרשטיין ואמנים אחרים שאימצו את החלל הציבורי הפתוח להצבת עבודות אמנות ממוסדות, מתוך כוונה לאפשר לאנשים רבים ככל האפשר להיחשף לאמנות, גם אם אינם מבקרים בחללי תצוגה כאלה או אחרים. עבודות אלה מוצבות תמיד באישור, כמובן, ולמעשה הן יצירות אמנות ככל יצירה אחרת המוצגת בגלריה, רק שהצבתן נעשית ברחוב, והן נטולות האלמנטים הביקורתיים והחתרניים שלעיתים קרובות נמצאים באמנות הרחוב.

גרפיטי וניאו-גרפיטי
מקור המילה "גרפיטי" הוא במילה היוונית גרפאין, שפירושה לכתוב, וכתובת הגרפיטי העתיקה ביותר בישראל נמצאת על אחד מעמודי כנסיית הקבר, משנת 1387 לספירה.  אבל כמובן שכשאר מתייחסים לאמנות רחוב, גרפיטי אינו שירבוט מילים או שמות על הקירות, שהם ונדליזם לכל דבר, אלא על יצירת אמנות מורכבת, שהם ונדליזם שנוי במחלוקת. אמני הגרפיטי המקוריים השתמשו בספריי צבע, וחלקם הפכו בעקבות היצירות שלהם לאמנים ידועים ואף קיבלו חוזי עבודה עם חברות פרסום, לדוגמא, אך היום אמנות הרחוב כוללת, כאמור, תחומים רבים יותר, והיא נקראת גם בשם "ניאו גרפיטי" או "פוסט גרפיטי", כשגם ציורי הקיר נעשים בטכניקות שונים ולאו דווקא בשימוש בספריי צבע.

אמנות מודרנית
רשמית וחוקית, ברוב המקרים אמנות הרחוב עדיין נחשבת לונדליזם, אך גם בתל אביב וגם בערים אחרות בעולם ניתן למצוא לא מעט ציורי קיר ואמנות רחוב אחרת, שהרשויות מעלימות עין מקיומה ואפילו מעודדות אותה בצורה סמויה. למי שאינו מתמצא בתחום קשה מאוד למצוא את המקומות הנכונים לחזות באמנות הרחוב המודרנית, ויש צורך בשיטוטים רבים ברחבי העיר כדי למצוא את כל שכיות החמדה האמנותיות המתחבאות בה. בערים קטנות כמו תל אביב זה אולי בר יישום, אך בערים גדולות יותר זה בלתי אפשרי. 
בעקבות הלגיטימציה הבלתי רשמית שניתנת לאמנות הרחוב המודרנית בשנים האחרונות ניתן למצוא בערים רבות בעולם, כולל בתל אביב, סיורים מודרכים בתשלום בעקבות אמנות הרחוב והכרת הרשויות בתרומתם האמנותית והתרבותית של אמני הרחוב ובהיותה של אמנות הרחוב סוג לגיטימי של אמנות מודרנית, מורגשת היטב, גם אם הדבר לא נאמר בריש גלי.  
יש האומרים שהשינוי המשמעותי ביותר בתחום קורה כעת, כשמתרחש שילוב בין אמנות הרחוב לתחום המסחרי,