בלוג האמנות

כשהייתי בתיכון (לפני המון המון שנים) לקחו אותנו יום אחד לשיחה עם הסופר סמי מיכאל. אני לא זוכרת כמעט כלום מהשיחה מלבד משפט אחד שהוא אמר. אני לא זוכרת את הציטוט המדויק אבל זו תמצית המשפט כפי שאני זוכרת אותו: "אני אוהב בתים קטנים כי כך אני שומע את הנשימות של בני המשפחה שלי".
אני זוכרת שזה ממש היכה בי. משפחתי ואני בדיוק עמדנו לפני מעבר לבית ששטחו 160 מ"ר מבית ששטחו 40 מ"ר בלבד. לפני 35 שנה 160 מ"ר נחשב לבית ענקי, וגם היום זה לא נחשב לבית קטן, ואני מאוד שמחתי לעבור לחדר משלי אחרי שכל השנים היינו 3 אחים בחדר אחד. 

אבל גודל הבית אליו עמדנו לעבור לא היה מה שהתבהר לי באותו רגע. כששמעתי את המשפט של סמי מיכאל התמלאתי בהתפעלות עצומה. הוקסמתי מהמחשבה על משפחה במקום הראשון. ה"לשמוע" הוא הרי לא באמת לשמוע, והמשמעות שלו היא הרגשת הקרבה הפנימית.
המילים האלו של סמי מיכאל מהדהדות בי עד היום.

מצד אחד בית קטן באמת מאפשר "לשמוע" את הנשימות של בני המשפחה ומאפשר ליצור איזושהי אינטימיות שעשויה להיות חסרה בבית גדול. מצד שני בית גדול מאפשר את הפרטיות הנדרשת לכל אחד מבני המשפחה ויכול להעניק נוחות גדולה, נפשית ופיזית, כשהוא מספק מרחב ומקומות איחסון. בסופו של דבר, לא גודל הבית הוא שקובע את מידת הקרבה בין בני המשפחה.

אז איך יוצרים את האיזון הנכון?
התשובה  מבחינתי היא פשוטה: האיזון הנכון יבוא מאליו אם נקבל את ההחלטות שלנו דרך מחשבה על המשפחתיות שלנו, כשנשים במקום הראשון את המחשבה מה יקרב וילכד אותנו כמשפחה.
הדבר הראשון שעלינו לעשות זה לחשוב מהם הצרכים האמיתיים שלנו. כדאי להשקיע בכך מחשבה יסודית ולברר עם עצמנו האם הצרכים שלנו הם באמת שלנו או שאנחנו מושפעים מ"הדשא הירוק יותר של השכן". מהו סדר היום שלנו? איך אנחנו אוהבים לבלות יחד כמשפחה? כמה מקומות אחסון אנחנו צריכים? האם אנחנו אוהבים לבלות הרבה במטבח או לשבת בסלון ביחד? על כל השאלות האלה ועל שלאות רבות אחרות עלינו לחשוב בעיניים משפחתיות.
נוכל למשל לגלות שכל בני המשפחה נמצאים יחד כל יום בדיוק בזמן ארוחת הערב ואז כדאי לוותר על אי במטבח ובמקומו נציב שולחן אוכל גדול, שיעמוד במרכז המטבח ויהיה זמין להכיל את כולנו. כך, מבלי להרגיש, נתרגל לשבת סביב השולחן ולאכול יחד ונגדיל את האינטימיות המשפחתית שלנו.  

לעומת זאת, אם נגלה שאין זמן כזה ביום שאנחנו יכולים לאכול יחד עדיף לבנות אי במטבח לארוחות מהירות שכל אחד מבני המשפחה יוכל לשבת ולהרגיש חלק מההתרחשות, ולבנות חלל נוסף שהוא פינת אוכל רחבה ששם נאכל יחד בסופי שבוע, ואת הזמן האינטימי המשפחתי המשותף נעשה במקום אחר.

התשובות לשאלות שהצגנו בהתחלה יכולות לקחת אותנו למקומות שונים ולאפשר לנו להתאים את הבית לאינטימיות ולהיפך – האם חדר משפחה הוא מרחב שינוצל נכון או  שאולי עדיף לוותר עליו כי בוודאי נהנה יותר לשבת יחד בסלון? ואם יש חדר משפחה, איפה יהיה המיקום המתאים בשבילו – ליד הסלון או בסמוך לחדרי  השינה?
 
אם נקבל את כל ההחלטות שלנו דרך המשקפיים הנקראים "המשפחה שלי" אין סיכוי שנטעה, ובסופו של דבר זה יהיה הדבר הכי משתלם.

בהצלחה לכולנו

עיצוב פנים – נועם דוייב
צילום – ניקי סוביק