בלוג האמנות

אוצרת: רויטל סילברמן גרין

התערוכה אשר נפתחת היום במוזיאון חיפה עוסקת בתופעה של עומס יתר של מידע.

התערוכה מבקשת לבחון כיצד התופעה של עומס יתר באה לידי ביטוי באומנות ומציגה פרוייקטים של שלושה אמנים: רונית ברנגה, כרסטינה דה מידל ואלון קדם. בחרתי להתמקד בעבודה המרשימה של רונית אשר לדבריה: אם היו נותנים לה היתה מתפרסת על כל המוזיאון.

רונית מציגה מיצב קיר תלוי מקום, "הקירות ידבר", במוזיאון חיפה, מהדהד את הפתגם " אילו הקירות היו יכולים לדבר" .

‏על קירות המוזיאון פיות. בפינה ריכוז של פיות . צעקה אילמת שהולכת ומתפשטת, מהדהדת כמו פוסט ויראלי. אם היה אפשרי, הצעקה הייתה מהדהדת בכל רחבי המוזיאון וגולשת החוצה אל המרחב הציבורי. הפיות הן העתקים של הפה של האמנית. העבודה היא חלק מתוך קירות המוזיאון. זו לא עבודה תלויה או מונחת. הצופה במיצב חווה מערכות יחסים שונות עם הקיר של המוזאון עצמו. עם החלל עצמו. יש אינטימיות של צופה מול פה אחד בודד, אבל תחושת איום מחלחלת מול מסה של פיות פעורים, בפינה שבחלל.

לכתבה על התערוכה בבלוג שלי בסלונה

פתיחה: שבת, 30.03.19, 20:00
נעילה: ראשון, 01.09.19