דניאלה קמיל וורטמן עלתה לישראל מתוניס בגיל 20 ומתגוררת בקיבוץ זיקים. דניאלה בוגרת מכון אבני ובית הספר לאמנות רמת השרון ומציירת באקריליק על קנבס. עבודותיה הוצגו ומוצגות במגוון תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות. לכבוד ערוכה גדולה מיצירותיה המוצגת בהיכל התרבות באשקלון ישבתי עם דניאלה לשיחה על אמנות והחיים.
ש: ספרי לי על הילדות שלך ועל ההשפעה שלה על האמנות שלך
דניאלה: גדלתי ברחובות ההרוסים של תוניס אחרי מלחמת העולם השנייה, בחלק הכי עני של העיר. שניים מהאחים שלי נפטרו בגיל צעיר ממחלות ילדות. באופן אישי מה שהציל אותי היה בית הספר והמורים שהקדישו את החיים שלהם כדי לאפשר לנו לרכוש השכלה ולהרחיב אופקים. היה חשוב להם ללמד אותנו את התרבות הצרפתית, וזה מה שהציל אותי.
הייתי רואה בכל שלולית מעופשת את האגם של הסופר הצרפתי למרטין ומדמיינת איך אני חיה בתוך התרבות הזו ולא בעיי החורבות של המציאות שלי. התרבות הצרפתית אפשרה לי לחלום ולהמשיך להיות מי שאני למרות העוני והסבל שסבבו אותי, ובסופו של דבר, היא שמשכה אותי אל האמנות. התחלתי בכתיבה, ועד היום אני חברה באגודת הסופרים הישראלים שכותבים בצרפתית, אבל תמיד אהבתי לצייר, פשוט לא ראיתי בזה את העיסוק העיקרי שלי. חלמתי בכלל להיות משוררת ובגלל הקושי להביע את עצמי בעברית התחלתי לצייר ברצינות. הייתי חייבת להביע את מה שמתחולל בתוכי. ציור וספרות הם בעיני שני מדיומים מופלאים המפרים אחד את השני.
עליתי לארץ עם חברי לשומר הצעיר בשנת 1962 והגעתי לקיבוץ זיקים יחד עם בעלי, אותו פגשתי באנייה לארץ. לפני העלייה לארץ התחלתי ללמוד ספרות ופילוסופיה אבל בקיבוץ עבדתי בחקלאות, במטבח ובבתי הילדים של הקיבוץ, בעיקר עם ילדים עם צרכים מיוחדים. ברגע שהעבודה אפשרה את זה יצאתי ללמוד אמנות חזותית והתחלתי לצייר.
היום אני כבר בפנסיה, אבל חוץ מליצור בעצמי אני גם מלמדת ילדים ציור, ומתמלאת שמחה מהאושר שזה מביא להם. אני מלמדת אותם גם את תולדות האמנות והיסטוריה ושמחה להעביר להם את האהבה לתרבות האנושית. הנגישות למידע הרב באינטרנט מעשירה אותי מאוד ואני מלמדת את התלמידים שלי לשאול שאלות ולחפש תשובות באינטרנט. החכמה היא לדעת מה לשאול.
ש: איך את מרגישה כשאת מציירת?
האפשרות ליצור היא זכות גדולה, ואני רואה את עצמי כברת מזל שאני יכולה להמשיך לעסוק באמנות גם בגילי. אני אף פעם לא יודעת מראש מה אני עומדת לצייר וכל ציור הוא הרפתקה חדשה. אני עוברת הרבה תהפוכות בזמן היצירה, וכך גם הציור. זה קצת מזוכיסטי אפילו. אני מתחילה ואף פעם לא יודעת מה יקרה בדרך או מה יהיה הסוף. כשאני מבקרת בתערוכות אני לא מרגישה שהיצירות הן שלי.
ש: מהם מקורות ההשראה שלך?
אני חושבת שהמקורות שלי הם קודם כל התרבות הצרפתית עליה חינכו אותי אבל יש גם הרבה דברים מודרניים כביכול שנותנים לי השראה, כמו המאבק הנשי העולמי למען שיוויון והכרה, ויש בי גם הרבה השפעה של המורים הנפלאים שזכיתי ללמוד אצלם, כמו יאיר גרבוז, שטרייכמן, ציבי גבע, אפי ליבא ומיטש בקר, וכל מיני אמנים אחרים שאני מעריכה. אני רואה איך חלקים מהם מתגנבים לעבודות שלי. בגלל שאני מאוד מחוברת לספרות ולמילה הכתובה הרבה פעמים שורה משיר יכולה להעיר בי השראה לציור.
ש: מה הנושאים שאת מעדיפה לצייר ולמה?
החיים מורכבים ולכן אני אוהבת ציורים מורכבים. זה יכול להיות נופים שאני זוכרת מהילדות, הים, הדיונות והעשב הפורח, אבל תמיד מצטרפת לזה השבריריות של החיים, השמיים שבוערים ממלחמות. כשאני מציירת נשים אני יוצרת סביבן נוף מיוחד בסוג של אפליה מתקנת ותיקון ליחס המשפיל שהן זוכות לו בחלקים נרחבים של העולם.
ש: עם איזה אמן היית רוצה לשבת לקפה?
הייתי רוצה לשבת לקפה עם מאטיס או פיקאסו.
ש: איזה ציור שלך את הכי אוהבת?
אולי את זה שעדיין לא ציירתי.
את הציורים של דניאלה ניתן לשכור לשנה או לרכוש ב"נויה-אמנות ישראלית מקורית"
הכותבת הינה ציירת ומנכ"לית "נויה-אמנות ישראלית מקורית"
