עד סוף שנות ה- 70 ותחילת שנות ה- 80 היה בישראל דימוי שלילי לקעקועים ומי שהיו לו קעקועים נתפס כפושע או כאוונגרד של שולי החברה. לתפיסה השלילית את הקעקועים הצטרפה התנגדות שמקורה באיסור ההלכתי על קעקוע הגוף, וכנראה גם רתיעה בעקבות קעקוע המספרים על האמות במחנות הריכוז הנאצים, כך שהטאבו היה גורף. בתהליך הדרגתי הפכו הקעקועים לחלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית, והיום הם מראה שגרתי, על ידוענים ועל אנשים מן השורה, בכל הגילאים ומכל שכבות האוכלוסיה.
מהו התהליך שאיפשר לנו לקבל את הקעקועים כאמנות לגיטימית והאם זה באמת לטובתנו?
על מקור הקעקועים ישנן תיאוריות רבות, אך ברור שמדובר במסורת עתיקה:
בתנ"ך מופיעה המילה קעקוע כחלק מאיסור הלכתי - "וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם" (ויקרא יט,כח'). עצם אזכור הקעקוע כאיסור מעיד על כך שהיו עמים אחרים בהם הקעקועים היו נהוגים. בימי הביניים המשיכו הרמב"ם ורבנים אחרים את האיסור, בטענה שהקעקוע נעשה כחלק מעבודת אלילים או כדרך שאינה מקובלת ביהדות להנצחת מתים.
העדויות העתיקות ביותר לקעקועים נתגלו בחפירות ארכיאולוגיות, וכלים שונים שתוארכו לתקופה הפליאוליתית המאוחרת (38,000 לפני הספירה) הוערכו ככלים ששימשו לקעקוע. ישנן סברות כי מקור הקעקועים הוא כחלק מטקסי חניכה שונים בתרבויות עתיקות וברוסיה התגלו מומיות מקועקעות בנות 7,000 שנה.
מאז ועד היום היו הקעקועים חלק בלתי נפרד מתרבויות שונות: שבטים בפפואה גינאה נהגו לקעקע את בנותיהן החל מגיל 5, כתבי יד סינים עתיקים מעידים על "הברבריות היפנית" שהתבטאה בקעקועים, ועל השפעתה מרחיקת הלכת של סין על יפן עד להוצאת כתובת הקעקע מחוץ לנורמה היפנית ושימוש בקעקוע לסימון פושעים שהוחרמו ונאלצו לחיות בשולי החברה בשל הקעקוע שעליהם (מי אמר יאקוזה ולא קיבל). עדויות אחרות מראות כי גם בתרבות המאיה נהגו לקעקע את העור, וכך גם הילידים האינדיאנים של צפון אמריקה, שבטי בריטניה הקדומים בימי רומא, בניו-זילנד ובפולינזיה, שאף תרמה לעולם את המילה האנגלית Tattoo, שמשמעותה בפולינזית היא "סימון" או "לסמן" והיא המקור למילה "קעקוע" ברוב השפות.
מכיוון שנציגי הנצרות רצו לבטל את כל מה שנתפס כפרימיטיבי ושאפו "לתרבת" את הילדים בכל מקום, החל מימי הביניים הלכו הקעקועים ונעלמו מהתרבות המערבית ומכל מקום שהצרות הגיעה אליו. הכנסייה הקתולית הוציאה צו שאסר על קעקועים, ולמרות שכל המלכים האנגלו-סקסים בימי הביניים התהדרו בכתובות קעקע, הלגיטימציה של הקעקועים הלכה ופחתה.
החל מהמאה ה-18 חזרו הקעקועים לתרבות המערבית, כשקפטן ג'יימס קוק חזר מפולינזיה עם ילדים מקועקעים, ומלחים רבים החלו להתקעקע במסעותיהם ברחבי העולם. בסוף המאה ה-19 התקעקע יורש העצר, אדוארד השביעי, ואחריו כל בני האצולה. ממש כמו הסלבס של היום.
כל חוקרי הקעקועים תמימי דעים כי מקור הקעקועים הוא פולחני, ולאחר מכן אנשים קועקו כצורך לסמן אותם בשייכות מסוימת, ורק בסוף המאה ה-20 קיבלו הקעקועים את ההילה האמנותית שיש להם היום.
מודרניזציה, גלובליזציה, קעקוזציה
יחד עם הטכנולוגיה שהולכת ומשתכללת הולכים ומשתכללים גם הקעקועים כמובן, פשוט כי אפשר לעשות היום מה שאי אפשר היה לעשות פעם. הקעקועים המאורים שנחשבו למלאכת מחשבת כשהתגלו לעיני האירופאים בפעם הראשונה בשל עדינותם ומורכבותכם, הם משחק ילדים ליד היצירות שמפארות את גופיהם של המקועקעים במאה ה-21.
התהליך שהפך את הקעקועים למיינסטרים עד שעמום בישראל התחיל בכמה אמיצים במיוחד שקעקעו איורים עדינים על הכתף, שהלכו וגדלו ונדדו למקומות אחרים בגוף, וברגע שסלבס, בעיקר רוקרים, אימצו את הקעקועים, כמו המוסיקאים בחו"ל, זה היה עניין של זמן עד שכל אחד הרגיש שהוא חייב להתהדר בקעקוע.
הניסיון לפענח את הצורך שלנו לקעקע את עצמנו הוא אינסופי, אבל ממשאל שערכנו בקרב קרוב ל- 100 בעלי קעקועים עולה כי יש כמה תפיסות רווחות לגבי הקעקועים: קודם כל, אנשים סבורים כי מדובר בדרך לבטא את עצמם בצורה אמנותית, גם אם אתה לא אמן. רוב האנשים עדיין סבורים שהם מיוחדים, למרות ש"לכולם יש", בעיקר בגלל שמגוון הקעקועים הוא עצום ובימינו די נדיר לראות שני קעקועים זהים, והרבה אנשים משתמשים בקעקועים כדרך להנציח מאורעות או אנשים חשובים בחייהם.
היום הקעקוע הוא סוג של הצהרה אופנתית, וגם סוג הקעקועים משתנה לפי טרנדים: כתב, ציטוט פסוקים מהתנ"ך, ציורים גיאומטריים על היד, פרפרים ופיות, פרחים על חזה של חולות סרטן השד ועוד, ועדיין משתמשים בקעקועים כדי לזהות את "משפחת הפשע" שאתה שייך אליה, ולאיזו כנופייה אתה מקורב בכלא. היום אגב, דווקא הכי באופנה הם קעקועים גיאומטריים קטנטנים.
הבעיה היא שכששאר האופנה מתחלפת, אתם נשארים עם הקעקועים.
בלי חרטות
אחד ממקצועות הספורט הבלתי-רשמיים-אך-חביבים-על-כולם הוא גילוי טעויות בכתובות קעקע, ואפשר למצוא הרבה מאוד פוסטים ברשתות החברתיות על טעויות מביכות / מצחיקות/ מטופשות שנעשו, בטעות או בכוונה, בקעקועים. הטעויות מראות לעין בעיקר בקעקועי כתב. כשהקעקוע נעשה בשפה שאינך מכיר לעולם לא תוכל להיות בטוח שהמקעקע היפני אכן כתב לך את המילה "אהבה" ולא "מרק מיסו" או משהו גרוע יותר, אך לא רק. מקעקעים מקצועיים אומרים כי כמעט אין קעקוע שאין בו טעות, וככל שהקעקוע גדול יותר ומורכב יותר כך יהיו בו יותר טעויות, מכיוון שלא מדובר בדף נייר או קנבס אלא עור חי, נושם וזז, והכי חשוב – אי אפשר למחוק עליו כלום.
כלומר, אפשר "לתקן" קעקועים שמאסתם בהם ולהפוך אותם למשהו אחר, אבל אי אפשר לתקן טעות שנעשתה תוך כדי, והסרת קעקועים היא תהליך לא פשוט, למרות הטכנולוגיה המודרנית. אמנם יש היום מגוון שיטות להסרת קעקועים, החל משיוף, דרך ניתוח וכלה בלייזר, אבל גם אם לא נגרמים סיבוכים כמו בעבר, צלקות עדיין נשארות ב- 80% מהטיפולים. לפעמים הקעקוע שעשיתם בגיל 16 כל כך מביך שאתם מוכנים לחיות עם הצלקת ולפעמים אתם מעדיפים להמשיך להסתובב עם קעקוע שאתם כבר לא רוצים, אבל נתקעתם איתו מחוסר ברירה.
למרות הכל, חשוב לציין שרוב המקועקעים לא מתחרטים על הקעקועים שעשו. עד כמה הפכו הקעקועים למיינסטרים אפשר ללמוד כאשר מבינים שאיפור קבוע, הנפוץ היום מאוד, הוא, למעשה, קעקוע הנעשה בשכבות החיצוניות של העור, מכך שהמקעקעים היום הם סוג של סלבס בזכות עצמם, עם עדת מעריצים, אתרים עבודות ועוד, ומקעקועי ההדבקה שקונים לילדים בחנויות "הכל בשקל" כדבר שבשגרה.
מכאן נדלג במהירות על הסיכונים הבריאותיים שבכתובות הקעקע, על הנזקים הבריאותיים השונים שעלולים להיגרם (הידבקות במחלות נגיפיות בעת הקעקוע, הידבקות בזיהומים שונים כמו סטפילוקוקוס העשוי לגרום נזק ללב, תופעות אלרגיות שונות, הפרעה בצילומי MRI בשל חלקיקי מתכת בתרכובות הדיו הישנות, חוסר אפשרות לתת זריקת אפידורל אם הקעקוע נמצא על החוליות התחתונות ועוד), ועל ההערה החשובה שיש לבצע קעקועים רק במכונים מורשים ומסודרים, המצוידים במכשור מודרני ושומרים על סניטוציה הולמת – ונעבור ישר לשאלת השאלות –
קעקועים, כן או לא?
כאמור, הקעקועים הפכו למיינסטרים, והפופולאריות שלהם לא מוטלת בספק. זכותו של כל אדם לראות בכך ביטוי אמנותי, ולקעקע על עצמו ככל העולה על רוחו. לא נדיר למצוא היום גם עורכי דין מכובדים רואי חשבון או מנהלי חברות שיש להם קעקועים, בדרך כלל מוצנעים, לפחות חלקית. העולם הויזואלי שאנו חיים בו משפיע גם על דימוי הגוף שלנו, בכל אספקט אפשרי, כולל באפשרות הקעקוע. ואולי, רק אולי, שהקעקועים גם הם חלק מהצורך לבלוט, להתבלט ו"לקעקע" את עצמנו בזכרון הזולת.
החזות היא הכל, אחרי הכל, ולאף אחד אין תשובה ודאית על מה יהיה בעתיד. אנחנו מציעים לכם לעצור רגע ולחשוב טוב האם תרצו להסתובב עם הקעקוע על הגוף שלכם גם כשתהיו מבוגרים, ומה המחיר שהגוף שלכם ישלם עבור התענוג הזה.
