תערוכת היחיד של רמי אטר היא תערוכה מרשימה העוסקת בעיצוב הזכרון האישי והקולקטיבי בעקבות אבדן.
אטר יצר את הדימויים הפיגורטיביים מתוך התבוננות בתהליכי שכול והתעצבות הזכרון האישי של הנופל בתוך הקהילה בה הוא חי, ונעזר במערכת היחסים שנוצרת בין דו-מימד לתל מימד ובין קו לדימוי כדי להציג לצופה את הפרדוקס בו ניתקל הזוכר המבקש לבטא את הזכרון האישי שלו בצורה מילולית. מתוך כך מדגיש אטר את היחסים המורכבים בין האישי לכללי, ומציג את האבדן במיקומים שונים על המנעד הרחב שבין השכול כחוויה מתוך מכלול החוויות בחיים לבין חוויתו כאיום פנימי.
תהליך היצירה של הפסלים המוצגים בתערוכה נולד בעקבות התבוננות, וניעור בשל נפילתו של איש צעיר שהיה קרוב אל משפחתו של אטר וחלק מהקהילה בה הוא חי. מתוך ההתבוננות בתהליכי עיבוד האבדן שחוו הוא והקרובים לו, ראה אטר כיצד כל אדם החווה אבדן בונה לעצמו את הזכרון הפרטי של המת מתוך נקודת מבטו האישית, כך שאצל כל אחד מתקיים, בסופו של דבר, סיפור זכרון שונה כלפי אותו מושא.
בתהליך ההתבוננות והיצירה יצר אטר 14 אובייקטים מסוגים שונים של ברזל תעשייתי, אשר נראים מזוויות מסוימות כאוביקט פיגורטיבי ואילו מזוויות אחרות הם נראים כחסרי צורה מוגדרת או הגיון. מתוך נאמנות פנימית לתהליך ההתבוננות, האובייקטים נוצרו כל אחד מסוג אחר של ברזל, ויש לכל אחד מהם צבע שונה, צורניות שונה ומרקם שונה, למרות שהם מבוססים כולם על אותו אובייקט צורני מקורי, שהושמד בסיום העבודה, והביא את ההקבלה בין תהליך היצירה לחווית השכול ועיצוב הזכרון לסיום שלם.
בתערוכה משולבים טקסטים שונים העוסקים בחוית השכול ובעיבוד שלל חוויה זו, חלקם טקסטים קיימים מתוך הספרות והשירה, וחלקם נכתבו עבור התערוכה על ידי אנשים מהקהילה בה חי אטר.
התערוכה מוצגת בגלריית חנקין בחולון בין התאריכים 1.2.18-3.3.18
