לקראת סוף המאה ה-19 החליט בחור רוסי בן 30, שלמרות שלא התקבל לבית הספר לאמנות, הוא מוותר על קריירה מבטיחה בתחום המשפט והכלכלה, ולומד אמנות בעצמו. האמן הצעיר החל לבדוק את הקשר בין מוסיקה לציור ויצר סדרת עבודות שנקראו "קומפוזיציות", בהן הוא צייר את המוסיקה. לבחור האמיץ הזה קראו וסילי קנדינסקי, ועד היום הוא נחשב לאחד מפורצי הדרך בתחום הציור. ציור ומוסיקה הם תחומים שונים באמנות, ויש בהם דומה ושונה. על מערכת היחסים שבין מוסיקה וציור במאמר שלפניכם.
עירוב חושים
הפרעה עצבית נדירה בשם סינתזיה (בעברית: עירוב חושים) גורמת לכך שקליטת מידע בחוש אחד מולידה חוויה סובייקטיבית בחוש אחר. לדוגמא: אותיות או ספרות מסוימות מלוות בחוויה של צבע, או מילים שגורמות לתחושת טעם. עד היום זוהו כ- 50 סוגים של סינתזיה, ושכיחות הסינתזיה באכלוסיה היא כ-1% בלבד. החוקרים אומרים כי בבסיסה התופעה הזו קיימת באופן מוחלש ברוב האוכלוסיה, אך אנו פשוט לא מודעים לה.
כלומר, חווית החושים מורכבת הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים, ולמעשה, קליטת תופעות מסוימות אינה מוגבלת לחוש אחד בלבד, ויכולה לעורר במוח מרכזים השייכים, כביכול, לחוש אחר מהחוש בו קלטנו את התופעה. וגם אם אנחנו לא סובלים מההפרעה הזו, החושים שלנו מושפעים אחד מהשני.
לקנדינסקי לא הייתה (כנראה) הפרעת עירוב חושים, אבל החיבור הרגשי שלו לעצמו אפשרו לו להבין באופן אינטואיטיבי את הקשר ההדוק בין תחומי האמנות השונים.
מצא את ההבדלים
אם נסתכל על זה מבחינה "מדעית", אפשר לומר כי גם במוסיקה וגם בציור, למשל, ישנם סולמות שונים – בצבעים או בצלילים – שניתן לכמת ולמדוד בצורה מדויקת יחסית, וכי הצורה שבה האמן מחליט לצרף את הסולמות ההלו זה לזה קובעת את התוצאה הסופית שהיא יצירת האמנות.
עוד לפני קנדינסקי היו אמנים שניסו להתייס אל הצבעים והגוונים כאל טונים וצלילים, וכבר מהמאה ה-16 היו אמנים שעסקו בקשר בין מוסיקה לציור, אך רובם אינם מוכרים לקהל הרחב. כך האמנים האלה, כולל קנדינסקי, יצרו לעצמם "סולם צבעים" או "מפתח צבעים" שעל פיו הם עבדו, אך בניגוד לסולמות המוסיקליים האבסולוטיים, בהם דו יישאר דו בכל מקום בעולם, מפתח הצבעים נשאר אישי עבור כל אמן.
והעם רואים את הקולות
"צבע הוא המקלדת [של הפסנתר], העיניים הן הפטיש [ההולם במיתרי הפסנתר], הנפש היא הפסנתר ומיתריו" (וסילי קנדינסקי).
בסופו של דבר, יצירת אמנות היא לא סתם חיבור בין סולמות, בין אם של צבעים ובין אם של צלילים. יצירות אמנות נוצרות, בדרך כלל, בעקבות חוויה רגשית ותמיד מולידות אצל הקהל חוויה רגשית משל עצמו. מוסיקה ואמנות פלסטית הן שתי שפות שונות שאפשר להגיד בהן אותו דבר, או דברים דומים. יש אנשים ש"מבינים" רק שפה אחת והשנייה אינה מובנת להם ויש אנשים שנהנים משתי השפות גם אם במידה שונה או בצורה שונה.
גם במוסיקה וגם באמנות פלסטית ישנם סגנונות שונים מ"מדברים" לאנשים שונים. אבל התוצאה לרוב דומה אם לא זהה: התעוררות רגש כלשהו בתוכנו. זה יכול להיות שמחה, אושר, געגוע, עצב, כאב, כעס או כל רגש אחר. האמנות, לפחות אמנות טובה, יוצרת אצל הקהל – המתבונן או המקשיב = חוויה רגשית כלשהו. החוויה הרגשית הזאת היא סוד קסמה של האמנות על שלל צורותיה, במוסיקה כמו באמנות פלסטית.
החוויה הרגשית הזו היא הקשר החזק מכולם בין אמנות הפלסטית למוסיקה, קשר שלעולם לא יוכל להתנתק.
בימים אלו מוצגת במגדל בסר 3 אשר בבני ברק תערוכה קבוצתית של אמני "נויה" המציגים מקצת מיצירתם המקורית העוסקות במוסיקה ונגינה.
אמנים משתתפים: איתן פריד, אנה לזובסקי, דבורה סיון, ג'ק וינונסקה, יונת חולי, מנוחה ינקלביץ' ותמר איסטרין.
אוצרת התערוכה: יונת חולי
כל היצירות בתערוכה עומדות להשכרה שנתית ולרכישה
