ארבעה צירים / מונחים מאפיינים את עבודותיו של הפסל  דוד גבריאלי. הקפאה, תרגום, דמיון (similarity  ) ודימיון (imagination).
בחירת רגע מתוך חיי היום יום והקפאתו ל"פריים" בודד מתוך הרצף של סרט החיים.
שליפת תמונה אחת מייצגת ואז תרגומה לשפה פיסולית בברזל. 
העברה של רגע אנושי עדין ורך לחומר מתכתי קר נוקשה. תרגום של דקויות אנושיות לדמות סכמתית וקווית בחומר תעשייתי המאופיין בתכונות מנוגדות. 
מחד, חומר בעל חוזק רב אשר מאפשר אווריריות וקלילות ומאידך חומר בעל תכונת השתנות "אורגנית" המופיעה בצורת כתמים אמורפיים של חלודה.
הדמויות והחפצים נעים על הציר שבין המופשט לפיגורטיבי, בין הדומה למדומיין.

דוד גבריאלי רכש את השכלתו בישראל ובהמשך ביפן. 
במערב האומנות ניסתה לאורך השנים לשחזר את המציאות הפיזית ולהיות דומה לה.
במזרח האומנות ניסתה להתרשם ולפשט את המציאות הפיזית.

כך בפסלים של גבריאלי, המנעד נע בין להיות מובן ודומה למציאות, לבין דרישה להפעיל את הדימיון. זאת על מנת לבנות תמונה מדומיינת של המציאות המלאה. 
הצופה מתבקש להשלים את הפרטים החסרים בעצמו. 
תכנון העבודה דומה לכתיבת מוזיקה. העבודה אמורה לייצג משהו מסוים. 

אין כאן ראליזם, אך כל זווית צפייה בפסל, נבחנת ומטופלת כדי ליצור הרמוניה של צורה ותנועה.
החשיבה והתכנון נעשים ראשית בקרטון. זאת במקום לרשום בעפרון על נייר ואחר כך לתרגם את הרישום הדו-ממדי לתלת-ממדי, נבנה דגם קרטון בגודל 1:1 , זהה לחלוטין לפסל הסופי.
כל תהליך התהייה והניסוי נערכים בקרטון, רק כאשר כל ההחלטות האומנותיות ופיסוליות פתורות, הפסל "מתורגם" מקרטון לפלדה.
גם כאשר גבריאלי עובד בקרטון, הוא חושב בפלדה. הוא מביא בחשבון את המשקל, הנפח והחוזק של הפלדה. הוא יוצר פרופיל H  ייחודי שמאופיין בתעלות עמוקות, בהן חללים היוצרים אפקטים ייחודים של אור וצל, נפח וחלל תוך הכפלה של קווי המתאר.
כל פסל במערך היצירה, הינו יחידה עצמאית ובכל אחד אדם בודד, חפץ ופעולה.
במקביל דוד גבריאלי רואה את עצמו כ"יחידה עצמאית", אומן העובד בגפו, "פועל פיסול" ולא במאי - מפיק של אומנות.
האומנות מבחינתו מתרחשת מתוך התמודדות - התבודדות של האומן מול החומר והאפשרויות הגלומות בו. מול הנכון והלא נכון, כך שכל פסל הוא יחידה בפני עצמה, אין יציקות או הפקות סדרתיות. סוד קסמן של העבודות טמון בניגוד שנוצר בין עוצמת החומר ומשקלו לעומת הקלילות של התיאור הקווי, הכמעט רישומי של הפסלים. תרגום של היום יומי והמוכר לקווי ברזל.
הרגעים האנושיים מוקפאים בברזל ומצליחים בעזרת דימיון ודימיון לעורר תחושות, זיכרונות, רגשות ומחשבות בעלי קו אישי מובהק.

דוד גבריאלי – קורות חיים:

יליד 1968, חיפה. מתגורר ברעננה, יוצר בתל אביב.
1993 – תואר ראשון בחוג לאומנות יצירה, אוניברסיטת חיפה.
1995 – בוגר התוכנית לשפה ותרבות יפן באוניברסיטת אוסקה, יפן.
1999 – A.F.M  באוניברסיטת TAMA  לאומנות, טוקיו – יפן.

זוכה מילגת מונבושו של ממשלת יפן ללימודים מתקדמים.
עבודותיו נמצאות באוספים ציבוריים ופרטיים.