אני אוהבת עורבים. אני אוהבת אותם כי הם מזכירים לי אותנו בני האדם. העורב שבציור הגיע אלי יום אחד .פרחון שבקושי למד לפרוש כנפיים. כנופייה של עורבים באו אחריו לדאוג לשלמה צרחו חגו במעגלים ועשו מהומות אבל אני לא פחדתי הבנתי שהפרחון (כך נקראים גוזלים של עורבים) זקוק לעזרה. במשך שבוע הכנופיה היתה מגיעה יום יום בצרחות ויום יום הם היו מקבלים אצלנו בחצר מעדנים. אחרי שבוע הבינו שהפרחון בידיים טובות והפסיקו להגיע . הפרחון הקטן גדל והתחזק ולאט לאט הפך לעורב וביום גשום אחד הוא פרש כנפיים חג מעלי ונסק לשמים לפעמים. נדמה לי שהוא עומד על עץ התות שבגינה שלנו וקורא לי. לפעמים אני מתגעגעת אליו