התערוכה מתחילה כבר בהתארגנות בבית. מרפרוף בפייס אפשר לראות כמה השראה התערוכה נותנת: נשים מתלבשות לקראת התערוכה, שכן חלק מהחוויה זה להצטלם בעולם הנקודות של קוסאמה. כל אחת והמחווה שלה, מתכשיט ועד חליפה מנוקדת שלמה…. אני הלכתי על מעיל קל בכחול כהה ובקו יפני, ברט, תיק קטן בורוד פוקסיה ושרשרת עם שני עיגולים.
התור בכניסה והתנועה האיטית לאורך התצוגה גם הם כמו מן ריטואל של גילוי איטי. מאידך קצת הפריעו לשקוע לעולם ולהוויה הקוסאמאית. ניחא, אנחנו ארץ צפופה ולקורונה חוקים משלה.
התערוכה ועולמה של קוסאמה נפרשים לצופה כתהליך כרונולוגי, מילדות, דרך נעורים בועטים ועד בגרות וזקנה. עולם מופלא, אסטתי ביותר, רשת אינסופית של נקודות. כאדריכלית ומעצבת פנים אני יוצרת חללים, עם אזורים מובחנים פונקציונלית ואסתטית, אצל קוסאמה המטרה היא הפוכה, היא מבטלת את החלל. הנקודות העוברות מהחפצים, ממנה ולסביבה מאחידות את החלל, יוצרות חלל אינסופי, שטוח. זוהי מעין חוויה הוליסטית בה קוסאמה היא חלק מהטבע. מהבחינה הזאת אחת העבודות המרגשות ביותר בעיני היא סרטון הוידאו המוקרן באחד החדרים, בו קוסאמה מצולמת בטבע ולאט לאט ממלאת את עצמה ואת סביבתה בנקודות, בתנועה איטית וטקסית. זהו רגע של גילוי, הבנה והזדהות עם הרעיון.
תודה רבה לצלמת שלי, אור ליבוביץ'
יש גם רגעים מקבריים, אם חווים את המוצגים לפני ההסבר- חלל שלם של פסלים רכים בצבע לבן בז׳, מסתברים בהסתכלות מקרוב בנויים מאלפי אלפי אברי מין גבריים.
בעוד טקסטורות אחרות מסתברות כפסטה. כאן אפשר לראות גם את החלק המזוהה יותר עם עיצוב פנים- מן ״חדר״ בו הרהיטים, הבובות והאביזרים מנוקדים כולם. ממש יפה, אבל משהו בקנה המידה של הנקודות ובמרחק בין האוביקטים, מפספס את המטרה, לדעתי. יש פחות גלישה מאוביקט לאוביקט והחלל של הסצנה נשמר. למרות זאת ואלי בגלל, העבודה מצטלמת טוב.
החלק הכי מאכזב, בעיני, הוא דוקא אחד החלקים היותר מצולמים בתערוכה, חדרי המראות האינסופיים, קשה לצלול לחוויה ולהיות בה, אולי בגלל הזמן הקצוב והבאים בתור הצובאים על הפתח….ומציצים לתמונה.
לעומת זה החלל הנפלא של המוזיאון ובתוכו הפסל הוורוד שהוכן במיוחד אליו, היוו הפתעה לטובה. גם מעצם היותם בקצה, נראה שחלק מהקהל איבד את דרכו או הסתפק בעיקר. בכל אופן כאן הייתה חוויה של חלל סוריאליסטי עם להבות ורודות מנוקדות, עשויות כמו המתקנים המתנפחים של הילדים. אפשר לשחק מחבואים, למצוא זוויות מעניינות והתכתבויות יפות של חומר, צבע וחלל בין הפסל הוורוד והחלל והחומר של הבטון החשוף.
אחרי שעוברים את כל החוויה, אפשר יותר להתעמק בפרטים, ההשתקפויות המעניינות על הכדורים הכסופים.
ובסוף בסוף פשוט ציורים, שבאופן מסוים הזכירו לי ציורים מתערוכה של ציורי אבוריג׳ינים באוסטרליה. מה שמעורר מחשבה על אוניברסליות, על המשותף לבני האדם ולטבע בכל העולם.
ביקרה, התרשמה וכתבה: נורית טוביה, אדריכלית
אתר : http://www.baitadam.com/
