מודה.
השלב הקשה ביותר עבורי, היה זה בו נתבקשתי לכתוב ולהציג את עצמי.
מי אני, מה כבר עשיתי, היכן למדתי?
אז איך אני עושה זאת? איך אני שומרת על קצב, על עניין וגורמת לכם לקרוא עד הסוף בזמן שאתם כל כך ממהרים ואוהבים להשתעמם בקלות.
אז התיישבתי וכתבתי. ומחקתי.וכתבתי שוב. ומחקתי.
אז מי אני?
אני אדוה, מתגוררת במושב "אמונים" שליד אשדוד, נשואה ואמא ל- 3 בנים:  צוף, סתיו ורותם.
גדלתי בקיבוץ מפלסים שבעוטף עזה, ומאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי ליצור, לצייר להדביק לצבוע ולחוש את החומר בכפות ידי.
לאחר הצבא למדתי עיצוב גרפי ופרסום ב"מימד" בתל אביב (שהפך לביה"ס "אסכולה") ומאוחר יותר לימודי עיצוב פנים במכללה למינהל. ובמקביל , במשך כל השנים, התנסיתי בתחומי יצירה רבים כגון ציור, פיסול קרמי, זכוכית (פיוזינג), עץ ועוד .
אך משגיליתי את תחום הפיסול בעיסת נייר התחברתי אליו מהרגע הראשון וזאת מכיוון שהנייר הוא חומר פיסולי תרפויטי ונעים שאפשרויות היצירה הגלומות בו הן בלתי מוגבלות, והוא מאפשר לכל אדם ליצור כל דבר שהדמיון מוביל אליו.
יצרתי ופיסלתי להנאתי עד שמספר חברות אמרו לי "למה את לא מעבירה לנו חוג?" ומאז, כבר מעל לעשור, אני מעבירה חוגים וסדנאות בסטודיו שלי.
היום כולם מדברים על איך להירגע והולכים לקורסים של מיינדפולנס, מדיטציה, יוגה ועוד. 
התלמידות שלי מספרות שמבחינתן להגיע לחוגים שאני מעבירה מיישם את הנלמד בסדנאות אלו כי באמצעות תהליך הפיסול בנייר הן מתחברות לאיזו שלווה פנימית, ומצליחות להתנתק מהמחשבות המטורפות שרצות בראש כל הזמן ולהתרכז ביצירה עצמה, מתוך הנאה ושמחת היצירה .
תחושת המגע בעיסה בעת הפיסול היא כמו מרפא לגוף ולנפש, וכשאני מתחילה לעבוד על פסל חדש, אני מוצאת את עצמי בסטודיו  במשך כל הלילה ועד לשעות הבוקר כי הזמן פשוט עף לי בין האצבעות והעייפות נעלמת.
כל יצירה בעיני היא יציאה למסע מרתק בו נבנית היצירה בקצב מסויים, בתהליך מעניין, עם המון סבלנות, אהבה, סיפוק והנאה.
ומכיוון שאני פרפקציוניסטית, כל משיכת מכחול, כל קו ונקודה יונחו באופן מדוייק ומוקפד במקומם, ולא אהיה שקטה עד שהפסל לא יהיה מושלם.
מי שרואה את הפסלים שלי מציין תמיד שהוא נתקל לפעמים בעבודות פיסול בנייר אבל  "כמו שלך לא ראיתי אף פעם..."
אז  ...תהנו גם אתם.