בשנות העשרה למד אלי אצל האמנים יעקב (יויו) אלחנני  וגבי בן ז'נו, אז יצר ורצה בלימודים ובקריירה אמנותית. החלום פינה מקום ליובל שנות משפחה וקריירה חובקת עולם, אך נשאר טמון עמוק.  רק  לעת פרישה התפנה ללימודי אמנות וליצירה.
מאז חזר לצייר בשנת 2013, השתתף אלי ב-  30 תערוכות קבוצתיות בארץ ובחו"ל, כולל גם תערוכת יחיד גדולה במיוחד בקרית ספיר  בכפר סבא.

אלי החליט  כי הוא חייב לשמר את רסיסי החוויות שלו הקשורים לאנשים ומקומות רחוקים אותם חי ואוהב, כפי שמצטיירים לו.  הוא נותן למכחול את זכות הדיבור – את יצירת השלם מרסיסי זיכרון ולענות על הצורך העמוק, הקמאי שלו לצייר   

את הצורך מביע  בשורות הבאות:

כל כך רחוקים ...  החופים בהם בילינו יחד,
ובכל זאת כל כך קרובים ...  הם תמיד איתי.

כל כך רחוקים ...  אני לא יכול לחבק אתכם,
ובכל זאת כל כך קרובים ...  אני  מעלה אתכם מדמיוני, בנחלי צבע, אל הבד.

כל כך רחוקים ...  אתם יכולים להגיע לקצה העולם ...
אבל כל עוד יש לי את אהבתכם  ...   אתם תמיד  קרובים.

אלי התמחה בציורי ילדים בחופי ים מרוחקים, בקצוות העולם. ציורי צבע בהשפעת שירתו של רַבִּינְדְרָנָת טָאגוֹר    1861-1941. בדגש על השיר "על חוף הים" (1918)  (מתוך ספר השירה  "סהר הירח").  אלי סובר כי שירה זאת  מבטאת עבורו את החגיגה של החיים והטבע.