נעם הוא יליד רמת-גן, אקדמאי, יוצר ואוטודידקט, בוגר אוני' בר אילן, המח' לגיאוגרפיה. הבחירה במקצוע היתה  בזכות מגוון התחומים שהחוג מעניק ומביא להרחבת אופקים.  

"באורח טבעי כאדם ואומן – רכשתי את מרבית ידיעותיי, נסיוני והשכלתי בכוחות עצמי כשלימודי הנפחות והברזל הושלמו בסדנה של אורי חופי מקיבוץ עין-שמר ובסדנת האומן שמעון רזניק, סטודיו-36. כיום יוצר בסדנתו הפרטית.

ממעמקים קם לו בכל בוקר ובכל רגע דל שיר דחף אינסטינקטיבי ואינטנסיבי ליצור ליצור וליצור ועימו דילמות והרהורים על ה"איך", על ה"הצגה" ועל האינטראקציה בינו ולבין קהל המתבוננים. זה ה"איך" המאפשר מעבר רגשות והעתקת תחושות אל המתבונן. וכשה"איך" מתיישב לו, אין תהילה גדולה מזה.

אני אומן של חדר עבודה ולא של חללים פתוחים, ההסתכלות היא פנימה. בעבודותיי תמצאו תחושות בתנועה, התרחשויות והתפתחויות במרחב הרגשי. זה המרחב המאפשר הבעת רגשות, גם אם אינן מובעות במילים הן מובעות, ומניעות אותנו כבני אדם. ניתן לראות ביצירות המחשה למחשבות הדינמיות שמלוות ברגש שמשתנה ומתפתח במרחב היצירה, בד"כ בכיוון מעלה.

היוצר מבקש להפוך רגש למוחשי לחזותי, רגש שמתחיל ממקום אחד ומגיע למקום אחר – תהליך בלתי נמנע, וזו המנגינה הפנימית הטבעית שבנו ושאי אפשר להפסיקה. זו המנגינה חסרת הנימוס וחסרת ההיגיון שאין בה טוב ורע, מעניין ומשעמם, אלא הם החיים מלאי העליות והמורדות, דמויי תנועת הגל הא-סימטרי – אחרי כל ירידה באה עלייה.

אני מאמין שהיצירה היא הכלי הויזואלי להצצה אל תוך נבחי האדם וגם משמשת בואתה של החברה. זו תורמת לקיומה ולהצגתה האמיתית ללא תחפושות כשזה האומן מחייה ומפרה את המאבק על ערכי חופש החשיבה, היצירה, הביטוי והתצוגה. כמובן שלא נעדר ממנו שימחותיו, לבטיו, פחדיו, עצבותו, וריגשותיו, של האומן, שהרי הוא  כבר מימלא רווי במאבקים כדרכה של האמנות ואמנותו, התובעים ממנו את תכניו הערכיים.

הברזל כחומר ביד היוצר, אינו חלק אינו מושלם אלא פצוע, מחוספס, בליטות, חריצים ושקעים, ובעצם כמוני וכמוך. הברזל מאפשר לי ליצור מרקמים ודקויות עדינות מאוד ועד למשטחים גסים המשדרים עוצמה וכוח למתבונן."