בלוג האמנות

 
לאהוב אמנות מופשטת? זה אפשרי
לא כולם אוהבים אמנות מופשטת כיוון שלעיתים היא קשה להבנה ולא בכולם היא מעוררת רגש. רוב האנשים מוצאים שקל להם יותר להתחבר לציור פיגורטיבי המראה סצנות, דמויות ואובייקטים שהמוח שלהם מכיר והשכל שלהם יכול להבין בקלות רבה יותר את "המתואר" בציור, את הסיפור שמאחוריו. מאמר זה ינסה להסביר את האמנות המופשטת כך שגם מי שאין לו השכלה בתחום האמנות יוכל להתחבר לאמנות זו ביתר קלות ולמצוא את היופי, הרגש והמשמעות שבה. 

לא סתם קשקוש
באמנות מופשטת אין שימוש באובייקטים מזוהים, אלא בערכים אמנותיים אבסולוטיים כמו צבע, צורה, מתאר, קומפוזיציה, טקסטורה ועוד. זה מה שכתוב בכל מקום שמנסה לתאר מהי אמנות מופשטת, וסביר להניח שמי שלא הבין אותה עד עכשיו לא יבין את האמנות המופשטת גם אחרי המשפט הזה. 
האם זה אומר שאמנות מופשטת היא שרבוט סתמי וקשקוש רנדומלי על הבד? ממש לא. מדובר בשפה שיש לרכוש מיומנות בשימוש בה וללמוד כיצד "לקרוא" אותה או "להקשיב" לה נכון.

תולדות האמנות המופשטת
כדי להבין את האמנות המופשטת צריך לבחון מהיכן היא מגיעה. 
נהוג לייחס את הולדת האמנות המופשטת, שהיא אחד הזרמים החשובים ביותר באמנות מהמאה ה-20 ועד היום, לצייר הרוסי ואסילי קנדינסקי, שציוריו כונו על ידו בשם "קומפוזיציות". שאיפתו הייתה להעביר ביטוי רגשי בעזרת מחוות ציוריות מופשטות המבוססות על צורות טבעיות. קנדינסקי העניק משמעויות תוכניות שהתבססו על פסיכולוגיה לצבעים מסוימים וצורות מסוימות, ומתוך כך גם לחיבורים ביניהם, וניסה לתרגם את המשמעויות הללו לכדי שיטה או מתודה של שימוש בסמלים מסוימים. בעצם, קנדינסקי ניסה ליצור שפה. 
קנדינסקי עסק באמנות מופשטת בצורה שכלתנית כפי שתיארנו להלן, למרות הניסיונות שלו לבטא רגש בעזרת האמנות, וכתב ספרים וחיבורים שונים בנושא, שהידוע בהם הוא המאמר "על הרוחני שבאמנות", ולכן נחשב ל"אבי האמנות המופשטת" אך במקביל אליו פעלו ציירים אחרים באירופה ואמריקה, כמו פיט מונדריאן ההולנדי וציירים אחרים. מונדריאן, מראשוני הציירים המופשטים, הושפע מזרמים שונים באמנות כמו קוביזם ופוביזם, שהיו, בעצם, שלבים הכרחיים בדרך לאמנות המופשטת. זרמים אלה "הפשיטו" בהדרגה את האובייקטים בציור מצורות, צבעים וקומפוזיציות טבעיות ו/או מקובלות. האמנות המופשטת לקחה את הציור צעד נוסף קדימה והפשיטה אותו לחלוטין ממחויבות פיגורטיבית ומציאותית כלשהי. 

לצייר כמו מוסיקה 
המצאת המצלמה "שיחררה" את הציירים מהצורך לתאר את המציאות בצורה מדויקת, ולאט לאט ניתן יותר ויותר מקום לרגש, באמנות בכלל ובציור בפרט, על חשבון האובייקטים המזוהים, ויותר ויותר אמנים יצרו אמנות מופשטת, וחלקם ממש הסעירו את העולם, כמו ג'קסון פולוק לדוגמא. 
משום מה לאנשים קל יותר להתחבר למוסיקה, שהיא אמנות מופשטת לחלוטין, והם יכולים להתרגש ממוסיקה שאין בה מילים. חלק מהאנשים יעדיפו את המוסיקה הקלאסית וחלק אחר נהנה מטרקים של מוסיקת היפ-הופ או טראנס, או יישמעו אופרה בשפה שאינם מבינים, ובכל זאת יתרגשו מכך. בכל מקרה מדובר באמנות מופשטת שמעוררת רגש כלשהו בשומע, בדיוק כמו שהציור המופשט ניסה לעשות בתחילת דרכו. 

רגש רגש תרדוף
בשלהי המאה ה- 20 עברה האמנות המופשטת שלב שכלתני בו כל תערוכה לוותה במניפסטים ארוכים שהסבירו את צורת חשיבתם של האמנים ואת הסיבות לכך שבחרו בדימוי כזה או אחר בעבודתם. ללא ההסברים גם מומחי האמנות השונים לא יכלו להבין במה מדובר בדיוק, ואילו שוחרי האמנות השונים לא תמיד הצליחו להבין את היצירות גם לאחר קריאת ההסברים הארוכים שנלוו אליהן. כתוצאה מכך לאמנות המופשטת יצא שם של אמנות פלצנית, סליחה על הביטוי, ורבים התרחקו ממנה. 

ההמלצה שלנו היא להסתכל על יצירת אמנות מופשטת כמו שמקשיבים למוסיקה. הרגש שמתעורר בעקבות ההתבוננות לא חייב להיות נעים. אולי הצייר התכוון להכעיס או לזעזע או לרגש, ואולי הוא רצה להעביר בציוריו עצב דווקא, או סערת רגשות או אפילו שעמום. התבוננו. אל תחפשו משמעויות נסתרות ואל תחפשו את הסיפור שמאחורי הצורות והצבעים. אם הציור מעורר בכם רגש כלשהו – הוא את שלו עשה.